איך בוחרים מטפל לכעסים - המדריך המלא

למה בחירת המטפל חשובה יותר מבחירת השיטה

אנשים שמחפשים טיפול בכעסים משקיעים לרוב את רוב האנרגיה בשאלה הלא נכונה. הם שואלים איזו שיטה הכי טובה, CBT או דינמי, קבוצתי או פרטני, ופחות שואלים מי האדם שיישב מולם. המחקר בתחום הפסיכותרפיה עקבי בנקודה הזאת כבר עשרות שנים: הגורם המנבא הכי חזק להצלחת טיפול אינו השיטה, אלא איכות הקשר בין המטפל למטופל. תחושת הביטחון, ההרגשה שמבינים אותך בלי לשפוט, והאמון שאפשר להביא לחדר גם את הדברים המכוערים.

זה נכון פי כמה כשמדובר בכעס. אדם שמגיע לספר שהוא צרח על הילד שלו עד שהילד בכה, או ששבר משהו בבית, מגיע עם בושה כבדה. אם באותה פגישה ראשונה הוא ירגיש שיפוטיות ולו לרגע, הוא לא יחזור. לכן המדריך הזה עוסק פחות בהשוואת שיטות ויותר בשאלה המעשית, איך מזהים את המטפל הנכון עבורכם, ואיך יודעים מתי לעצור ולחפש אחר.

התמחות ספציפית בכעס, לא רק "טיפול רגשי"

הרבה מטפלים כותבים באתר שלהם רשימה של עשרים תחומים, וכעס הוא אחד מהם. זה לא אומר שיש להם ניסיון אמיתי בעבודה עם התפרצויות. כעס הוא תחום עם מאפיינים ייחודיים. הוא מלווה בבושה עמוקה, יש בו לעיתים קרובות מרכיב של הכחשה או הצטדקות, ולפעמים הוא נוגע גם בסוגיות של בטיחות. מטפל שלא עבד עם זה הרבה עלול להיכנס לעימות מיותר עם המטופל, או להיפך, להיות רך מדי ולא לגעת בליבה.

שאלו ישירות, כמה אנשים עם התפרצויות זעם ליווית בשנה האחרונה. מטפל שעונה "שניים או שלושה" אינו בהכרח פסול, אבל כדאי לדעת. מטפל שעונה "זה חלק מרכזי מהפרקטיקה שלי" נותן לכם משהו אחר. גם שאלה כמו "איך אתה עובד עם מישהו שמגיע כי אשתו שלחה אותו ולא כי הוא רוצה" תגלה הרבה, כי זו בדיוק הסיטואציה הנפוצה בתחום הזה.

נקודה נוספת שכדאי לברר היא האם המטפל עובד גם עם הסביבה. הרבה פעמים הכעס אינו בעיה של אדם אחד בלבד אלא של מערכת, זוגיות, משפחה או מקום עבודה. מטפל שיודע לשלב פגישה זוגית או פגישת הורים בתוך תהליך פרטני מביא ערך מוסף משמעותי. על ההיבט הזוגי הרחבנו במדריך ניהול כעסים בזוגיות.

מה באמת אומרים התארים והתעודות

בישראל, המילה "מטפל" אינה מוגנת בחוק באופן גורף. פסיכולוג ופסיכיאטר הם מקצועות מוסדרים ורשומים, וכך גם עובד סוציאלי. לעומת זאת, "מטפל רגשי", "מאמן אישי" או "מטפל בכעסים" הם תיאורים שכל אחד יכול להשתמש בהם. זה לא אומר שכולם חסרי ערך, ממש לא. יש מטפלים רגשיים עם עשרות שנות ניסיון שמביאים לשינוי אמיתי, ויש פסיכולוגים מצוינים שפשוט אינם מתמחים בכעס. אבל זה כן אומר שצריך לבדוק.

מה כן שווה לברר: איפה למד, כמה שנים הוא בפרקטיקה, האם הוא נמצא בהדרכה מקצועית קבועה (זה סימן איכות משמעותי, גם אצל ותיקים), והאם הוא חבר באיגוד מקצועי כלשהו. הסבר מלא על ההבדלים בין סוגי אנשי המקצוע נמצא במדריך מטפל רגשי או פסיכולוג, ועל המשמעות המעשית של עבודה עם מטפל ללא תעודה פורמלית כתבנו במדריך טיפול רגשי בלי תעודה פורמלית.

שבע שאלות לשיחת ההיכרות

רוב המטפלים מציעים שיחת היכרות קצרה בטלפון, לרוב בחינם. זו ההזדמנות שלכם, ושווה להגיע אליה מוכנים. הנה שאלות שמייצרות מידע אמיתי:

• איך אתה עובד ספציפית עם התפרצויות זעם, ומה השיטה שאתה נשען עליה.
• כמה פגישות בערך לוקח תהליך כזה אצלך, ומתי בדרך כלל מרגישים שינוי ראשון.
• מה קורה בין הפגישות, האם יש משימות, ומה קורה אם לא הספקתי לעשות אותן.
• האם אתה מערב את בן או בת הזוג בשלב כלשהו, ואיך.
• מה המדיניות שלך לגבי ביטולים ותשלום.
• מה אתה עושה אם מתברר שהמקרה שלי דורש משהו אחר ממה שאתה מציע.
• איך אתה מתייחס למצב שבו יש בבית ילדים שנחשפים להתפרצויות.

השאלה האחרונה חשובה במיוחד. מטפל שיודע לענות עליה ברצינות, בלי להיבהל ובלי לגמד, הוא בדרך כלל מטפל שמכיר את השטח.

סימני אזהרה שכדאי לא להתעלם מהם

יש כמה דברים שאם הם עולים, שווה לעצור ולחשוב שוב. הבטחות מוחלטות הן הראשון בהם. מי שמבטיח לרפא את הכעס בשלוש פגישות, או מבטיח שאתם לא תכעסו יותר לעולם, מוכר משהו שלא קיים. מטרת הטיפול אינה לחסל את הכעס, שהוא רגש בריא וחיוני, אלא לשנות את מה שקורה בין הרגש לתגובה.

סימן שני הוא לחץ. מטפל שדוחף לרכישת חבילה גדולה כבר בשיחה הראשונה, לפני שראה אתכם, שם את האינטרס שלו לפני שלכם. סימן שלישי הוא שיפוטיות. אם יצאתם מהפגישה הראשונה בהרגשה שנזפו בכם, זו לא בהכרח "אמת קשה שהייתם צריכים לשמוע", זו לפעמים פשוט חוסר התאמה.

סימן רביעי, ואולי החשוב מכולם, הוא התעלמות מסימני סיכון. אם סיפרתם על אלימות פיזית, על פחד של בני הבית מכם, או על מחשבות לפגוע בעצמכם, ומטפל עבר לנושא הבא בלי לעצור, זהו כשל מקצועי ממשי. מטפל אחראי יעצור, יברר, ויבנה תוכנית בטיחות לפני כל דבר אחר.

מתי מחליפים מטפל, ומתי דווקא ממשיכים

לא כל אי נוחות היא סימן להחליף. למעשה, בעבודה על כעסים יש כמעט תמיד שלב לא נעים, שבו מתחילים לגעת בדברים שקל יותר להימנע מהם. הרצון לברוח מהטיפול בשלב הזה הוא חלק מהתהליך, ולא בהכרח סימן לבעיה. הכלל הפשוט הוא זה, אם אתם רוצים לעזוב כי מרגישים לא מובנים או לא בטוחים, זו סיבה טובה להחליף. אם אתם רוצים לעזוב כי נגעו במשהו כואב, זו דווקא סיבה טובה להישאר ולדבר על זה בפגישה.

מדד מעשי טוב הוא ארבע עד שש פגישות. עד אז אמורה להיות תחושה של כיוון, גם אם עוד לא של שינוי. אם אחרי שש פגישות אתם עדיין לא יודעים על מה בעצם אתם עובדים, שווה להעלות את זה במפורש. אם התשובה לא מספקת, שווה לבדוק אלטרנטיבה. חשוב לומר את זה למטפל ולא פשוט להיעלם, גם כי זה מכבד וגם כי לפעמים השיחה הזאת עצמה מזיזה את התהליך.

הבנה מעמיקה של מה מניע את הכעס יכולה לעזור לכם לנסח למטפל בדיוק מה אתם מחפשים. המדריך למה אני כועס כל הזמן הוא נקודת פתיחה טובה לזה, ובאתר נפש שקטה יש הרחבה על ויסות רגשי כמיומנות נלמדת.

סיכום

בחירת מטפל לכעסים היא בראש ובראשונה שאלה של התאמה אנושית, לא של תואר או שיטה. חפשו מישהו עם ניסיון ספציפי בהתפרצויות זעם, שאלו שאלות ישירות בשיחת ההיכרות, והקשיבו לתחושת הבטן בפגישה הראשונה. היזהרו מהבטחות מוחלטות, מלחץ מכירתי ומשיפוטיות, ובעיקר מהתעלמות מסימני סיכון. תנו לתהליך ארבע עד שש פגישות לפני שאתם מחליטים, ואם זה לא מתאים, החליפו בלי אשמה. ברשת No Crisis יש מטפלים בכל הארץ עם התמחות בכעסים ובזעם הורי. השאירו פרטים ונתאים לכם מטפל לפי המצב, האזור והעדפות, בדיסקרטיות מלאה.

שאלות נפוצות