כעס או אלימות מילולית - איפה עובר הקו

איפה עובר הקו

אחת השאלות הקשות ביותר שאנשים מביאים היא זו. האם מה שקורה אצלנו בבית הוא "סתם ריבים" או שזה כבר משהו אחר. השאלה מגיעה משני הצדדים. גם ממי שמתפרץ ולא בטוח אם הוא חצה גבול, וגם ממי שנמצא מולו ולא בטוח אם הוא מגזים.

המדריך הזה מנסה לתת הבחנה ברורה, בלי לגמד ובלי להבהיל. הוא אינו מחליף הערכה מקצועית, אבל הוא נותן קריטריונים שאפשר לבדוק מולם.

חמישה מבחנים שמבדילים

1. כיוון, האם זה על ההתנהגות או על האדם. ריב הוא על משהו שקרה. "השארת שוב את הכלים במטבח" הוא ריב. "את עצלנית ומגעילה, כמו אמא שלך" אינו ריב על כלים. תקיפה של הזהות ולא של המעשה היא הסימן הראשון.

2. סימטריה של כוח. בריב, שני הצדדים יכולים לומר את שלהם. כשצד אחד מפחד לדבר, שוקל כל מילה, או משתתק כדי שזה ייגמר, זה כבר לא ריב, זו שליטה.

3. חזרתיות ודפוס. אירוע חד פעמי שנאמרו בו דברים קשים הוא אירוע. אותם דברים בדיוק, שוב ושוב, לאורך חודשים, זה דפוס.

4. מה קורה אחרי. אחרי ריב יש לרוב חרטה ותיקון. כשאחרי האירוע מגיעה הכחשה, האשמה של הצד השני שהוא גרם לזה, או התייחסות כאילו כלום לא קרה, זה סימן משמעותי.

5. השפעה מצטברת. המבחן המעשי ביותר. האם הצד השני מצטמצם. מוותר על חברים, על עבודה, על דעות, מפסיק להעלות נושאים, מתחיל לפקפק בתפיסת המציאות שלו. הצטמצמות מתמשכת היא הסימן הברור ביותר.

התנהגויות שהן מעבר לקו

יש התנהגויות שאינן שאלה של פרשנות. אלה כמה מהן.

• קללות והשפלות שמכוונות לזהות, למוצא, לגוף או ליכולת.
• איומים, בפרידה, בלקיחת הילדים, בפגיעה, או ברמיזה.
• השפלה מול אחרים, במיוחד מול הילדים.
• שבירת חפצים, מכה בקיר, טריקת דלתות בעוצמה. גם בלי מגע באדם, זו הודעה על מה שיכול לקרות.
• חסימה פיזית של יציאה מחדר, גם בלי נגיעה.
• הכחשה שיטתית של מה שקרה, שגורמת לצד השני לפקפק בזיכרון שלו.
• שליטה בכסף, בטלפון, בקשרים עם משפחה וחברים.
• כל מגע פיזי, כולל דחיפה, אחיזה חזקה או תפיסה בכוח.

הרשימה הזאת אינה נועדה לתייג אדם. היא נועדה לתת שם למה שקורה, כי בלי שם קשה מאוד לפעול.

אם אתם מזהים את זה בעצמכם

אם קראתם את הרשימה וזיהיתם דברים שאתם עושים, שווה לומר שני דברים במקביל, ושניהם נכונים.

הראשון, זה חמור וזה מזיק, ואי אפשר להסביר את זה במתח בעבודה או בהתנהגות של הצד השני. אחריות על מה שיוצא מהפה שלנו היא שלנו בלבד.

השני, זה ניתן לשינוי, והרבה אנשים עשו את זה. הצעד הראשון הוא לא להבטיח שזה לא יקרה שוב, כי הבטחות כאלה נשברות ושוחקות אמון. הצעד הראשון הוא לפנות לעזרה מקצועית, ולומר את זה בקול.

מה שעוזר בשלב הראשון הוא בניית תוכנית בטיחות, כלומר הסכמה ברורה על מה עושים כשמזהים שהגל עולה. יציאה מיידית, מקום מוסכם, זמן חזרה. במקביל, עבודה על זיהוי מוקדם של הסימנים הגופניים, כמו שמתואר במדריך הסימנים הגופניים של כעס, ובחינה של מה יושב מתחת, בין אם זה דיכאון, טראומה או שימוש באלכוהול. הרחבנו על אלה במדריכים כעס ודיכאון וכעס ואלכוהול.

אם זה קורה לכם

הדבר הראשון והחשוב ביותר, אתם לא מגזימים. אחת התוצאות המרכזיות של הדפוס הזה היא שהאדם שנמצא מולו מפסיק לסמוך על השיפוט שלו. אם אתם קוראים את זה ומזהים, זו כבר עדות.

תעדו. בפרטיות ובמקום בטוח. תאריכים ומשפטים. זה חשוב גם כדי לשמור על תפיסת מציאות ברורה, וגם אם תזדקקו לזה בהמשך.

ספרו לאדם אחד. בידוד הוא מה שמאפשר לדפוס להימשך. אדם אחד שיודע משנה את התמונה.

אל תנהלו את זה כמשא ומתן. ניסיון להסביר, לשכנע או להוכיח בזמן ההתפרצות אינו עובד ולעיתים מסלים.

בנו תוכנית יציאה מהמצב. לא בהכרח מהקשר. לאן אתם הולכים כשזה קורה, מי זמין בטלפון, איפה הילדים.

פנו לייעוץ עבורכם. גם אם הצד השני מסרב לזוז, וגם אם אתם עדיין לא יודעים מה תחליטו. פירטנו את הנקודה הזאת במדריך כשבן הזוג מסרב לטיפול.

שימו לב מה הילדים סופגים. ילדים שנחשפים לאלימות מילולית בין הורים נפגעים גם כשלא מכוונים אליהם. זו שיקול מרכזי ולא פרט שולי.

למה טיפול זוגי אינו התשובה כאן

נקודה שחשוב להדגיש. כשיש דפוס של השפלה, שליטה או פחד, טיפול זוגי אינו המסגרת הנכונה בשלב הראשון, והוא עלול אף להזיק. טיפול זוגי מניח שני צדדים שווים שיכולים לדבר בחופשיות, ובמצב כזה ההנחה הזאת אינה מתקיימת. הצד שחושש לא יוכל לומר את האמת, ומה שייאמר בחדר עלול לחזור אליו אחר כך.

הדרך הנכונה היא עבודה נפרדת. ליווי אישי לכל צד, ורק אם ומתי המצב מתייצב, שקילה של עבודה משותפת. הרחבנו על ההבחנה במדריך טיפול זוגי לכעסים.

סיכום

ההבדל בין ריב לבין אלימות מילולית אינו בעוצמת הקול אלא בחמישה מבחנים, האם התקיפה מכוונת לאדם ולא למעשה, האם יש סימטריה של כוח, האם יש דפוס חוזר, מה קורה אחרי, והאם הצד השני מצטמצם עם הזמן. השפלה, איומים, שבירת חפצים, חסימת יציאה, שליטה בכסף ובקשרים והכחשה שיטתית הן מעבר לקו, וכולן מוכרות כאלימות במשפחה גם בלי מגע פיזי. אם אתם מזהים את זה בעצמכם, שני הדברים נכונים במקביל, זה חמור וזה בר שינוי, וההתחלה היא פנייה מקצועית ותוכנית בטיחות ולא הבטחות. אם זה קורה לכם, אתם לא מגזימים, ובידוד הוא מה שמחזיק את הדפוס. השאירו פרטים ונחזור אליכם בדיסקרטיות מלאה, ובמצב דחוף פנו למוקד 118 או למשטרה.

שאלות נפוצות