tocתוכן העניינים
- טוען...
האם יש תרופה לכעס
שאלה שנשאלת הרבה, ושמגיעה בדרך כלל אחרי תקופה ארוכה של ניסיונות. התשובה הקצרה היא שאין תרופה שמיועדת ספציפית ל"כעס". אין גלולה שמורידה התפרצויות. מה שכן קיים הוא טיפול תרופתי במצבים שמתחת לכעס, ולעיתים הוא משנה את התמונה באופן משמעותי.
המדריך הזה מסביר מה המצב, מתי בכלל מדובר בשאלה רלוונטית, מה נהוג לשקול, ובעיקר מה חשוב להבין לפני שניגשים לרופא. חשוב לומר מראש, המידע כאן הוא כללי ולהבנה בלבד. כל החלטה על טיפול תרופתי מתקבלת רק מול רופא, ואף מאמר אינו מחליף ייעוץ רפואי אישי.
מתי בכלל שוקלים טיפול תרופתי
ברוב המקרים של כעס והתפרצויות, הקו הראשון אינו תרופתי אלא טיפולי. עבודה ממוקדת עם מטפל, כמו זו שמתוארת במדריך טיפול קוגניטיבי התנהגותי לכעסים, היא מה שמומלץ להתחיל ממנו.
יש בכל זאת מצבים שבהם שווה להעלות את השאלה מול רופא.
כשיש הפרעה נלווית מאובחנת. זו הסיבה השכיחה ביותר. דיכאון, הפרעת חרדה, הפרעת קשב, הפרעה דו קוטבית או פוסט טראומה. במקרים כאלה, הטיפול אינו בכעס אלא במצב שמתחתיו, והכעס יורד כתוצאה מכך.
כשהעוצמה גבוהה מאוד ויש סיכון. כשההתפרצויות כוללות פגיעה או קרובות לכך, לעיתים נדרש טיפול שיוריד את רמת העוררות מספיק כדי שהעבודה הטיפולית תוכל להתחיל.
כשטיפול טוב לא מזיז. אם עברתם תהליך מסודר, תרגלתם, וארבעת המדדים לא זזו, זה סימן שכדאי לבדוק אם יש רובד ביולוגי שדורש התייחסות.
כשיש רקע רפואי או נוירולוגי. פגיעות ראש, מצבים נוירולוגיים מסוימים ותופעות לוואי של תרופות אחרות יכולים להשפיע על ויסות. זו בדיקה שנעשית מול רופא ולא מול מטפל.
💡 טיפ מומחה
לפני פגישה עם פסיכיאטר, הביאו שלושה דברים: תיעוד של חודש עם תאריכים, עוצמות והקשר, רשימה של כל התרופות והתוספים שאתם לוקחים, וסיכום קצר של מה כבר ניסיתם. פגישה עם החומר הזה שווה שלוש פגישות בלעדיו, ומייצרת החלטה הרבה יותר מדויקת.
מי מוסמך להחליט
רק רופא. בישראל, טיפול תרופתי בתחום בריאות הנפש נקבע על ידי פסיכיאטר, ולעיתים על ידי רופא משפחה בהתייעצות. מטפל רגשי, פסיכולוג או מאמן אישי אינם רשאים להמליץ על תרופות, וגם לא לשנות מינון.
איך מגיעים לפסיכיאטר. אפשר דרך קופת החולים, בהפניה מרופא המשפחה, וזה מסלול מסובסד אך לרוב עם המתנה. אפשר גם באופן פרטי, בעלות של כמה מאות שקלים לפגישת אבחון ראשונה, בדרך כלל ללא המתנה ארוכה.
מה שחשוב לדעת, פגישה עם פסיכיאטר אינה מחייבת בתרופות. חלק ניכר מהפגישות מסתיימות בהמלצה על טיפול שיחתי, על בירור נוסף או על שינויים בשגרה. זו פגישת הערכה, לא מרשם אוטומטי.
מה נהוג לשקול, בכללי
נציג את זה ברמת קטגוריות בלבד, כי בחירת תרופה ומינון היא החלטה רפואית פרטנית לגמרי.
תרופות מקבוצת ה-SSRI. מוכרות כתרופות נוגדות דיכאון, ומשמשות גם בטיפול בחרדה. כשיש דיכאון או חרדה מתחת לכעס, שיפור במצב הבסיסי מוריד לעיתים קרובות גם את הנפיצות.
מייצבי מצב רוח. נשקלים כשיש תנודתיות רגשית חדה או חשד להפרעה דו קוטבית.
טיפול בהפרעת קשב. כשיש הפרעת קשב מאובחנת, טיפול מתאים משפיע לעיתים גם על האימפולסיביות, כלומר על היכולת לעצור לפני התגובה. הרחבנו על הקשר במדריך כעס והפרעת קשב.
טיפול ממוקד בתסמינים. לעיתים ניתן טיפול נקודתי לשיפור שינה או להורדת עוררות, בעיקר לתקופה מוגבלת.
מה שלא מומלץ, שימוש קבוע בתרופות הרגעה מקבוצת הבנזודיאזפינים כפתרון לכעס. הן עלולות ליצור תלות, ובחלק מהאנשים הן דווקא מורידות עכבות ומגבירות את הנפיצות, בדומה למנגנון שתיארנו במדריך כעס ואלכוהול.
⚠️ חשוב לדעת
אל תיקחו תרופות מרשם של אדם אחר, גם אם התסמינים נשמעים דומים. אל תפסיקו טיפול קיים בבת אחת בלי לדבר עם הרופא, כי הפסקה פתאומית של חלק מהתרופות מגבירה עצבנות ותסמינים אחרים. וכל שינוי במינון נעשה רק מול הרופא שרשם.
מה תרופה כן עושה ומה לא
הבנה נכונה של הציפייה חשובה כאן במיוחד, כי אכזבה מובילה להפסקה מוקדמת.
מה תרופה יכולה לעשות. להעלות את הרצפה. להוריד את רמת העוררות הבסיסית, לשפר שינה, להעלות את סף ההתפרצות, ולתת מספיק מרווח כדי שהעבודה הטיפולית תוכל להתחיל להיקלט.
מה תרופה לא עושה. היא לא מלמדת אתכם לזהות סימן מוקדם בגוף. היא לא בונה תוכנית יציאה מוסכמת עם בני הבית. היא לא משנה את הפרשנות האוטומטית שלכם למה שאנשים אומרים. את כל אלה עושים רק בעבודה.
לכן, כמעט בכל המקרים, ההמלצה היא שילוב. תרופה בלי טיפול נותנת שיפור חלקי שנעלם כשמפסיקים. טיפול בלי תרופה, כשיש דיכאון עמוק מתחת, מתקדם לאט מאוד. השילוב הוא מה שנותן את התוצאה הטובה ביותר.
מה כדאי לעשות במקביל, ולפני
לפני שמגיעים לשאלה התרופתית, יש שכבה שכדאי לוודא שכוסתה, כי היא משפיעה על אותם מנגנונים בדיוק.
שינה סדירה היא המשתנה החזק ביותר, ופירטנו אותו במדריך כעס וחוסר שינה. אחריה, פעילות גופנית סדירה, הפחתת קפאין ואלכוהול, וארוחות בזמנים קבועים. אצל חלק לא קטן מהאנשים, שיפור בשכבה הזאת לבדה מוריד את התדירות מספיק כדי שהשאלה התרופתית תיעשה פחות דחופה.
במקביל, כלים מיידיים לרגע האמת, כמו אלה שבמדריך 10 טכניקות מיידיות להרגעה מכעס, מורידים נזק כבר מהשבוע הראשון. באתר נפש שקטה יש הרחבה על מה שמייצב את מערכת העצבים לאורך זמן.
שאלות שכדאי לשאול את הרופא
פגישה עם פסיכיאטר היא לרוב קצרה, ולכן שווה להגיע איתה מוכנים. אלה השאלות שמייצרות את המידע החשוב ביותר, וכדאי לרשום את התשובות ולא להסתמך על הזיכרון.
על מה בדיוק התרופה הזאת אמורה להשפיע. חשוב לדעת אם המטרה היא מצב הרוח, החרדה, השינה או האימפולסיביות, כי כל אחת מהן נמדדת אחרת ומאפשרת לדעת אם זה עובד.
תוך כמה זמן מרגישים. חלק מהתרופות פועלות תוך ימים ואחרות נמשכות שבועות עד שהן מגיעות לאפקט מלא. בלי לדעת את זה, קל מאוד להפסיק מוקדם מדי ולהסיק שזה לא עזר.
אילו תופעות לוואי צפויות בשבועיים הראשונים. אצל תרופות רבות יש תקופת הסתגלות שבה התסמינים דווקא מחריפים לזמן קצר. מי שיודע על כך מראש עובר אותה, ומי שלא יודע מפסיק.
מה קורה עם אלכוהול. שאלה שחשוב לשאול בכנות, ולא להתבייש בה. שילובים מסוימים מסוכנים ממש.
לכמה זמן מתוכנן הטיפול, ואיך מפסיקים. חשוב לדעת מראש שיש תוכנית יציאה, ושההפסקה נעשית בהדרגה ובליווי ולא בבת אחת.
מתי הפגישה הבאה. טיפול תרופתי דורש מעקב, במיוחד בחודשים הראשונים. אם לא נקבעה פגישת מעקב, בקשו אחת.
עוד המלצה מעשית, ספרו לרופא מה אתם עושים במקביל. אם אתם בתהליך טיפולי, אם התחלתם לתרגל, אם שיפרתם שינה. זה משפיע על ההחלטה, ולעיתים משנה אותה.
סיכום
אין תרופה לכעס. יש טיפול תרופתי במצבים שמתחתיו, ובראשם דיכאון, חרדה, הפרעת קשב, תנודתיות מצב רוח ופוסט טראומה. הקו הראשון בכעס הוא כמעט תמיד עבודה טיפולית, והשאלה התרופתית הופכת רלוונטית כשיש הפרעה נלווית מאובחנת, כשהעוצמה גבוהה ויש סיכון, או כשטיפול טוב לא מזיז את המדדים. ההחלטה מתקבלת רק מול רופא, ופגישה עם פסיכיאטר אינה מחייבת מרשם. תרופה יכולה להעלות את הרצפה ולפתוח מרווח, אבל היא לא מלמדת זיהוי מוקדם ולא משנה פרשנות, ולכן השילוב עם טיפול הוא מה שעובד. לפני הכול, שווה לוודא ששינה, תנועה, קפאין ואלכוהול מסודרים. השאירו פרטים ונחזור אליכם בדיסקרטיות כדי לכוון אתכם למה שמתאים למצב.