כעס והפרעת קשב - הקשר שמפספסים

הקשר בין הפרעת קשב לכעס, ולמה הוא כל כך מפוספס

אנשים רבים שמגיעים לטפל בהתפרצויות זעם מגלים תוך כדי התהליך שהכעס הוא רק הקצה הגלוי של משהו אחר. אחד הגורמים הנפוצים ביותר, ואולי המפוספס ביותר, הוא הפרעת קשב וריכוז. הרבה מאוד מבוגרים עם הפרעת קשב שלא אובחנה מעולם מגיעים לטיפול בגלל הכעס, לא בגלל הקשב, פשוט כי הכעס הוא מה ששובר את הבית.

ההקשר הזה חשוב, כי כשלא מזהים אותו, העבודה על הכעס נשארת חלקית. אפשר ללמד מישהו טכניקות הרגעה מצוינות, אבל אם מתחת יושבת קושי מובנה בוויסות, הוא ימשיך להיתקל בקיר שוב ושוב ויאשים את עצמו.

למה קשב וכעס הולכים יחד

הפרעת קשב וריכוז אינה רק קושי להתרכז. בשנים האחרונות מקובל יותר ויותר לראות בה קושי בתפקודים הניהוליים של המוח, אותה מערכת שאחראית על תכנון, על עצירה של דחפים ועל ויסות. ויסות רגשי הוא חלק מהמערכת הזאת, ולכן קושי בוויסות רגשות הוא לא תופעת לוואי מקרית, הוא חלק מהתמונה עצמה.

שלושה מנגנונים מסבירים את החיבור. הראשון הוא עוצמה. אצל אנשים עם הפרעת קשב, רגשות נוטים להגיע חזק ומהר, בלי שלב ביניים. לא "התחלתי להתעצבן" אלא "אני כבר רותח". השני הוא עצירה. מנגנון הבלימה שאמור להיכנס בין הרגש לתגובה עובד פחות טוב, ולכן המילים יוצאות לפני שהמחשבה מספיקה להגיע. השלישי הוא תסכול מצטבר. יום שלם של שכחות, איחורים, משימות שלא הסתיימו ותחושת כישלון חוזרת יוצר עומס רגשי, וסף ההתפרצות יורד עוד לפני שקרה משהו.

יש כאן גם רכיב רביעי שקשה יותר לדבר עליו, והוא הרגישות לדחייה. אנשים רבים עם הפרעת קשב מתארים תגובה עזה במיוחד לביקורת, לזלזול או לתחושת דחייה, גם קלה. הערה שנאמרה בדרך אגב יכולה להצית תגובה שנראית לסביבה מוגזמת לחלוטין.

סימנים שכדאי לשים לב אליהם

אין כאן אבחנה עצמית, אבל יש כמה דפוסים שמעלים סימן שאלה. אם ההתפרצויות מלוות בקושי כרוני בארגון ובניהול זמן. אם יש היסטוריה של "פוטנציאל שלא מומש" מבית הספר. אם קשה לחכות בתור או להקשיב עד הסוף בלי לקטוע. אם יש נטייה לשעמום קיצוני ולחיפוש גירוי. אם ההתפרצות באה בעיקר בסוף היום, כשמשאבי הוויסות התרוקנו. ואם כמה מהתיאורים האלה מוכרים גם אצל הורה, אח או ילד, כי יש כאן מרכיב תורשתי חזק.

שווה גם לשים לב לדפוס ההפוך של הקשב, ההיפר פוקוס. אנשים עם הפרעת קשב יכולים להיות שקועים לגמרי במשהו, ואז כל הפרעה חיצונית, ילד שקורא, בן זוג שנכנס לחדר, מרגישה כמו התקפה ומייצרת תגובה חדה שאינה פרופורציונלית. זה מקור נפוץ מאוד לריבים בבית שאיש לא מבין את מקורם.

האם כדאי לגשת לאבחון

אבחון של הפרעת קשב אצל מבוגרים נעשה על ידי פסיכיאטר, נוירולוג או פסיכולוג מוסמך לכך, וכולל שאלונים, ראיון קליני מפורט ולעיתים מבחנים ממוחשבים. התהליך עולה כסף, ולכן השאלה הלגיטימית היא האם זה שווה.

שלוש סיבות טובות לגשת. הראשונה, זה משנה את הטיפול. עבודה על כעס אצל אדם עם הפרעת קשב מתמקדת יותר במבנה, בסביבה ובהורדת עומס, ופחות בעיבוד רגשי בלבד. השנייה, זה משנה את ההסבר העצמי. הרבה אנשים חיים שנים עם תחושה שהם "לא מספיק מתאמצים", והבנה של המנגנון מורידה שכבה עבה של בושה. השלישית, יש אפשרות לטיפול תרופתי שיכול להשפיע גם על האימפולסיביות, וזו החלטה שאפשר לקבל רק אחרי אבחון.

מצד שני, אבחון אינו תנאי להתחלת עבודה על הכעס. אפשר בהחלט להתחיל תהליך מול מטפל שמכיר את התחום, ולשקול אבחון בהמשך אם עולה צורך. הרחבנו על בחירת המטפל הנכון במדריך איך בוחרים מטפל לכעסים.

מה עוזר בפועל

הכלים שעובדים כאן שונים במקצת מהכלים הכלליים לניהול כעסים, כי הם מתמקדים בהורדת העומס ולא רק בטיפול ברגע האמת.

להוריד את רעש הרקע. ככל שיש פחות משימות פתוחות, פחות התראות ופחות עומס חושי, כך סף ההתפרצות עולה. סידור פשוט של הסביבה עושה יותר מכל טכניקת הרגעה.

שגרה גופנית קבועה. תנועה יומיומית, גם עשרים דקות הליכה, משפיעה על ויסות אצל אנשים עם הפרעת קשב באופן מוכח. שינה סדירה חשובה אף יותר, ועל הקשר בין שינה לכעס כתבנו במדריך כעס וחוסר שינה.

לאכול בזמן. נשמע פשטני, אבל ירידה ברמת הסוכר משפיעה על ויסות דרמטית, ואנשים עם הפרעת קשב נוטים לדלג על ארוחות בלי לשים לב.

סימן מוסכם בבית. מילה או תנועה שמסמנת "אני על הקצה" ומאפשרת לצאת בלי להסביר. זה מוריד עשרות ריבים בחודש.

תרגול קצר ותכוף. תרגילים ארוכים לרוב לא נשמרים כאן. עדיף תרגיל נשימה של 60 שניות שנעשה חמש פעמים ביום, מאשר מדיטציה של 20 דקות שלא קורית. יש רעיונות מעשיים במדריך תרגילי נשימה ומיינדפולנס לכעס ובאתר נפש שקטה.

כשזה עובר במשפחה

סיטואציה נפוצה מאוד, הורה עם הפרעת קשב לא מאובחנת מגדל ילד עם הפרעת קשב. שניהם מגיבים מהר, שניהם מתקשים לעצור, והבית הופך לזירה של התלקחויות הדדיות. ההורה מרגיש אשמה כפולה, גם על ההתפרצות וגם על התחושה שהעביר את זה הלאה.

מה שעוזר כאן הוא לשנות את המסגור. במקום "מי אשם", לעבור ל"מה המערכת שלנו צריכה". פחות עומס בשעות הקשות, שגרות ברורות בבוקר ובערב, ובעיקר הורה אחד שלוקח על עצמו להיות זה שמווסת קודם. ילד לא לומד לווסת מהסבר, הוא לומד מהתנסות עם מבוגר רגוע. הרחבנו על כך במדריך כעסתי על הילד שלי ובמדריך איך מפסיקים לצעוק על הילדים.

סיכום

הקשר בין הפרעת קשב לכעס אינו מקרי. שתיהן נשענות על אותה מערכת ויסות מוחית, ולכן עוצמה רגשית גבוהה, קושי בעצירה, תסכול מצטבר ורגישות לדחייה מופיעים יחד לעיתים קרובות. זיהוי הקשר משנה את הטיפול, כי הוא מסיט את המוקד מהרגע של ההתפרצות אל הורדת העומס היומיומי, שינה, תזונה, תנועה ומבנה. אבחון אינו תנאי להתחלת עבודה, אבל הוא יכול לפתוח דלת לכלים נוספים ולהסיר הרבה בושה מיותרת. אם אתם מזהים את התמונה הזאת אצלכם או בבית, השאירו פרטים ונחבר אתכם למטפל מהרשת שמכיר את הצירוף הזה ויודע לעבוד איתו.

שאלות נפוצות